תהליך השיקום לנפגעי ראש

שיקום פגיעות ראש הוא תהליך המתפרס על פני שבועות, חודשים ושנים. התהליך מתחיל מפינוי הפגוע בשטח ונמשך בקליטה למיון, טיפול נמרץ, אשפוז ראשוני, קליטה למסגרת השיקום ואילך. בכל שלב של הטיפול יש להתייחס לצרכים המידיים ולהשלכות של המצב על כלל התפקוד. היעד: לאפשר למטופל להיקלט מחדש בקהילה ברמת התפקוד המיטבי ובמהירות המרבית.

קצב ההתאוששות, ההחלמה והשיקום יכול לנוע מימים ספורים לשנים רבות. היכולת להשתקם מושפעת ממרכיבים רבים כמו, עוצמת וסוג הפגיעה הראשונית, חוסנו של האדם בטרם הפגיעה ויכולת המשפחה והקהילה לתמוך בו. מספר בלתי מבוטל מבין פגועי המוח הקשים מסוגל לתפקד באופן עצמאי בתפקוד היום-יומי ויש כאלה שגם מסוגלים לחזור לפעילות בעבודה ולנהוג.

טיפול נמרץ ומעבר לשיקום

בדרך כלל התחנה ראשונה באשפוז תהיה בטיפול נמרץ/נוירו-כירורגיה. המוקד בשלב הזה הוא מאבק לחיים. רצוי שמשך תקופה זו יהיה קצר ככל האפשר, כך שהמטופל יוכל להיקלט במסגרת האשפוז לשיקום לאחר השהיה קצרה בלבד. בשלב הבא המטופל נקלט במסגרת שיקום. מטופלים רבים יהיו במצב של ערות ומודעות מוגבלים, והתנהגותם תתאפיין באי-שקט.

הטיפול בשיקום יכלול מעקב רפואי, סיעודי. ניטור וגירוי מבוקר של המטופל אחר ערנותו ומידת יכולת התקשורת שלו. המשפחה בשלב זה תזדקק להדרכה ולתמיכה בהתמודדות עם המשבר/האבל ושילובה באופן פעיל ומכוון בטיפול.

תוכנית השיקום

הדגש בתוכנית השיקום יהיה על חזרה לשגרת היום-יום. סדר היום ותוכנית הפעילות תתמקד באפשרות שהמטופל יפעל בשגרת חיים, במידת העצמאות המרבית ויישם את היכולות הנרכשות בטיפולים לעיצוב מחדש של אורח חייו וקשריו המשפחתיים.

בתקופה זו נחשפים המטופלים לשינוי שהתחולל בחייהם ומגלים את הליקויים. יש לאפשר להם לעכל את השינוי ולמצוא את הכוחות להתמודדות עם המצב החדש. הם זקוקים לתמיכה נפשית אישית ומשפחתית, להרגיש שהם נמצאים בסביבה אוהדת שבה יחוו חוויות חיובית. בתקופה זו של השיקום הם יוצאים ממצב ה"כאוס", שהיו שרויים בו בעת בהיותם בשלבי ההתעוררות הראשונים. הם זקוקים לסיוע בהיכרות מחדש של המציאות כולל הצורך להציב להם גבולות מוגדרים ולהפנים מחדש את הכללים המקובלים בחברה בכלל ובמחלקה בפרט.

הבניית כללי התנהגות בשלב של ההחלמה יכולה להשפיע באופן משמעותי על תוצאות השיקום. מטופלים, אשר לא הונחל להם מידית הצורך להתמודד עם גבולות של "מותר ואסור" עלולים לסבול מהפרעות בהתנהגות יותר מאלה שהוצבו להם סייגים ברורים.

היות שהמצב של חזרה להכרה ולמציאות הוא בעצם סוג של חוויה מפחידה/מאיימת, עלולה להתפתח תגובה בעלת מאפיינים לאלה הנצפים בתסמונת ה"פוסט טראומטית". התנהלות מודעת לכך מצד המטפלים והמשפחה עשויה להפחית את עוצמת הסימפטומים השליליים האלה בעתיד. על מנת להשיג יעד זה, יש להתאים את המבנה הפיזי והפעילות במחלקה כך שניתן יהיה לשלב באופן פעיל את המטופל ומשפחתו בתוכנית הטיפול ולעודד את הידוק היחסים עם המשפחה בתקווה שכך המטופל ירגיש פחות מנוכר לסביבה הזרה והמאיימת.

תהליך השיקום מתרחש במשך כל היום ומורכב מהכרת הסביבה, יצירת תקשורת עם הסובבים, ארגון סדר היום ובנייה מחדש של הקשרים בין-אישיים.

תוכנית השיקום מותאמת אישית לליקויים של המטופל, לאישיותו ולתבנית החיים שאפיינה אותו בטרם הפגיעה. הצוות יתאים מטרות מוגדרות לטיפול וכן ינחה את יתר המטפלים והמשפחה כיצד ליישם את היכולות במשך כל היום. המטופל והמשפחה אמורים להיות שותפים פעילים בהבניית התוכנית ועיצוב היעדים. חשוב שתהיה התאמת בין הציפיות של המטפלים ובין אלה של המטופל ומשפחתו. חשוב שיהיה סנכרון של הפעילות, שילוב היעדים והתווית תוכנית פעולה בין כל המטפלים.

השיקום הוא מאבק מתמשך במגבלות ומורכב מכיבוש הישגים, שייעודם הוא לאפשר למטופל להיקלט מחדש בקהילה. יציאות לבית כבר בשלבי האשפוז הראשוניים מסייעים לגיבוש מחדש של הקשר של המטופל לסביבתו הטבעית ולעודדו לפעול לשוב אליה.

תוכנית השיקום לסובלים מפגיעה "קשה ביותר" (מצב וגטטיבי והכרה מינימלית)

חולים שסבלו מאיבוד הכרה בשל הפגיעה במוח והיו במצב של תרדמת (coma) והתעוררו ממנה ו/או מטופלים שהיו במצב של "תפקוד מזערי" והתקדמו לרמה גבוהה יותר זקוקים למסגרת טיפול כוללני במחלקת האשפוז. במחלקה ניתן מענה למטופל בפעילות בסדר יום מובנה ובמרב העצמאות האפשרית. סדר היום ותוכנית הטיפול נקבע על ידי הצוות, תוך התחשבות במשפחות ורצונותיהן, כולל התאמות של "הלימה תרבותית". מהות הטיפול היא ההפעלה של המטופל במשך כל שעות הערנות, תוך יישום היכולות ושיתוף המשפחה. 

תוכניות השיקום לנפגעי מוח "קלים" Mild TBI ולחלק מהנפגעים שסיימו את השלב של הטיפול באשפוז

הגדרת פגיעה כ"קלה/מזערית" מתבססת בדרך כלל על המהלך הקליני - משך חוסר ההכרה מוגבל לפרק זמן קצוב (מדקות לשעות). להגדרה יש חשיבות בקביעת מדיניות הטיפול ושימוש באמצעי אבחון. התלונות המלוות אנשים לאחר פגיעות אלה כוללות את הסימנים הבאים: הפרעה בזיכרון, בריכוז וקשב, אי-יציבות רגשית, כאב ראש, עייפות, עצבנות, סחרחורת, טשטוש ראייה, והתקפי רעד. 

נפגעי מוח קלים יכולים לדלג על שלב האשפוז ולהגיע ישר לטיפול במסגרת אשפוז יום ומרפאות, שבו תבנה עבורם תוכנית טיפול ייעודית. למטופלים שהיו בשלב הראשון במחלקה תיבנה "תוכנית גמילה מאשפוז" באמצעות שילוב מדורג באשפוז יום ויצירת תוכנית פעילות בקהילה. 

תוכנית קליטה בקהילה

השלב הבא של תוכנית השיקום הוא ההכנה לקליטה בקהילה. לאחר מיצוי מרבי של השיפור הפיזי, הקוגניטיבי והרגשי, יש לפעול להבניית התוכנית לשחרור ולקליטה בקהילה.

הקליטה בבית ובקהילה מורכבת מהתאמה פיזית (שינויים בתנאי החיים, ניידות והסעות), התארגנות המשפחה (סדר יום), תוכנית לפעילות במשך היום (תעסוקה/עבודה), תמיכה נפשית (אישית למטופל, לבני המשפחה וטיפול משפחתי). לעיתים יהיה קושי לקליטה מלאה בבית והמשך טיפול אינטנסיבי. במצבים כאלה ניתן להמשיך בטיפולים במסגרות אשפוז יום.

בשלב החזרה לבית מתחדדים הקשיים הבין-אישיים ויש להיות קשוב למרכיבי החיים השונים, כולל האינטימיים ביותר, ולאפשר למטופל לקבל מזור גם בתחום הנפש, השתלבות חברתית וחידוש הזוגיות.