טיפול פסיכולוגי בטרשת נפוצה
המרכיב הפסיכולוגי אצל חולי טרשת נפוצה
המרכיב הפסיכולוגי בטרשת נפוצה משמעותי ביותר. כיוון שמדובר במצב גופני משתנה מזמן לזמן אליו צריך להתרגל ועמו להתמודד, הקושי הנפשי הגדול הוא לחיות במצב של חוסר ודאות לגבי מהלך המחלה וההמשך הצפוי הן בעתיד הקרוב והן בעתיד הרחוק.
במצב של מחלה פרוגרסיבית יש צורך להתמודד בכל פעם מחדש עם שינויים פיזיים ולעיתים קוגניטיביים, בחלק מאישיותו הוא כבר לא אותו האדם שהיה, נושאי התעניינותו משתנים וחלק נכבד מהאנרגיה שלו מופנה להיכרות עם המחלה וניסיון להתמודד עמה. מבחינה חברתית האדם עם המחלה מכיר חברה חדשה שתחומי עניינה כשלו- חולים אחרים. חלק מן האנשים עם המחלה, לפחות בתחילתה אינם מעונינים לפגוש אחרים עם אותה מחלה אשר מצבם פחות טוב משלהם עם הזמן ישנה התקרבות, שהיא כחלק מניסיונות ההשלמה עם המצב החדש וישנה למידה ושיתוף זה עם זה.
מבחינה תעסוקתית, חלק מן האנשים עם המחלה ממשיכים לעבוד במקומות עבודתם. עבודתם פוחתת כאשר תפקודם יורד בזמנים של התקפים, אך כאשר ישנה רמיסיה הם חוזרים לעבודה רגילה. חלקם מקבלים הקלות ממקומות העבודה וחלקם מתקשים להמשיך לעבוד במקום עבודתם הקודם, בשל דרישות העבודה או בשל החיסורים בעבודה כתוצאה מבדיקות, טיפולים, או התקפים. כאשר האדם עם המחלה ממשיך לעבוד בכל עבודה שהיא הרגשתו טובה יותר והוא ממשיך לחוש פרודוקטיבי, תחומי העניין שלו והקשרים החברתיים הנם רחבים יותר והוא פחות עוסק במחלתו וכל הנובע ממנה. יש חשיבות גדולה בטיפול לברר את החלקים החיוביים, הטבעיים אשר קיימים אצל האדם בעל המחלה.
אין המחלה "עוטפת" את האדם כולו, האדם הוא יצור שלם הבנוי ממגוון של יכולות, כוחות, מיומנויות אשר חלקן יכולות להיפגע וחלקן יכולות להישאר ללא שינוי גם האדם עם המחלה צריך לגלות זאת וגם סביבתו.
אדם החולה במחלת הטרשת הנפוצה עומד מול קשיים רבים בחזיתות שונות הוא חש כי הוא משתנה מבחינה פיזית, מנטלית, לעיתים גם קוגניטיבית. חוסר השליטה וחוסר האונים בכך שכמעט ולא ניתן לצפות מה עלול לקרות ומתי מעלים מצבים של חרדה ודיכאון. המצב המשפחתי והתעסוקתי עלולים להתערער ולגרום לקשיים נוספים.
מסגרת הטיפול הפסיכולוגי
הטיפול הפסיכולוגי הוא קצר מועד (8 פגישות), ומטרתו לתת כלים להתמודדות, כל אחד על פי צרכיו האינדיווידואלים, הזוגיים, המשפחתיים וכו'.
הטיפול יכול להתקיים בשלבים השונים של המחלה ומידי שנה ניתן לחדש את סדרת הטיפולים על-פי הצורך אנו משתדלים לאפשר פגישות אחת לשבוע.
נושא נוסף הוא הערכה קוגניטיבית מיוחדת לטרשת נפוצה, אשר נערכת ע"י הפסיכולוגית, הערכה זו סוקרת את היכולות הקשורות לזיכרון, קשב, ריכוז, שליפה שפתית וכו.
פגישה עם הפסיכולוגית יש לתאם עם מזכירות המרכז.
מטרת הטיפול
הקשיים הפיזיים ולעיתים הקוגניטיביים (זיכרון, קשב, ריכוז, שפה, חשיבה וכו') גדלים עם הזמן ובעקבותם גדלים הקשיים הנפשיים. הקושי נובע בעיקרו מהצורך להסתגל בכל פעם למצב גופני חדש.
ברוב המקרים מדובר על מחלה התקפית המביאה לשינוי פתאומי במצב הגופני פתאומיות זו גוררת תחושה של חוסר שליטה, חוסר אונים וחוסר ודאות לגבי העומד להתרחש. רוב בני האדם זקוקים לתחושת שליטה על חייהם לדעת לצפות מה ילד יום בתקווה כי יש בידיהם את הכלים להתמודד,עם מצבים חדשים ומשתנים. אדם העומד במצב של חוסר שליטה על חייו וחוסר יכולת לצפות את ההתקף הבא עלול לפתח חרדות ודיכאון. חלק מן האנשים עם המחלה מנסים לשלוט בחייהם ובמחלה ע"י טיפולים שונים, הן ברפואה הקונבנציונאלית, ברפואה המשלימה, תורות ואמונות,שיחות עם אנשי מקצוע וכ"ו.
הטיפול הפסיכולוגי באדם עם המחלה מנסה לברר האם הוא חש כי ישנו קשר בין תהליכים בחייו, כמו מצבי לחץ ומתח, לבין התקפים וכיצד הוא יכול להקל על עצמו במצבים אלה וכן, ניסיון להבין יותר את מהלך המחלה, להבין את השפעתה על החיים של האדם החולה ועל סביבתו (זוגיות, משפחה, עבודה וחברה).
מטרת הטיפול היא לנסות ולקבל את המחלה ולחיות לצידה ,לחזק את השליטה האדם על חייו, ובמידת הצורך, להביא לשיפור המצב המשפחתי הזוגי, החברתי והתעסוקתי שלו. יש לזכור כי קיימת התקווה כי ההתקף יעבור, המצב ישתפר לעומת זה שבהתקף והחיים יחזרו עד כמה שאפשר למסלולם,עם זאת, ה"שיירים" אשר עלולים להישאר לאחר ההתקף, גורמים לתסכול, אכזבה, חרדה ודכאון.
גם משפחתו של האדם עם המחלה עוברת התמודדויות קשות, האדם המוכר משתנה לנגד עיניהם, ההסתגלות לשינוי דורשת זמן והשינויים לאורך הזמן מקשים על ההסתגלות. המשפחה צופה באדם עם המחלה סובל ורוב הזמן קצרה ידם מלהושיע. לעיתים האדם עם המחלה נתפס כמנצל את מצבו כלפי חוץ. כאשר הוא אינו בהתקף, הוא נראה נורמלי, עם זאת, לעיתים האדם עם המחלה סובל מעייפות (FATIGUE), לעיתים הוא סובל מזרמים, בערות, חוסר תחושה ותפקודו יורד. התחושה כי אין מאמינים לו מביאה לקשיים זוגיים ומשפחתיים,גם ההורות של החולה משתנה. הילדים חווים את ההורה כמסוגל פחות לעזרה פיזית והם לומדים מהם גבולות היכולת של ההורה עם המחלה. הדבר פשוט יותר כאשר אין שינוי קוגניטיבי משמעותי.
ללא ספק, משפחה תומכת המנסה להבין, סביבה תומכת, ומקום עבודה מבין וסובלני יכולים לעשות את חייו של האדם עם מחלת הטרשת קלים יותר, כמו-כן, שיחות אינדיבידואליות עם אנשי מקצועות בריאות הנפש (פסיכולוגים, עו"ס, פסיכיאטרים) יכולים להקל על עיבוד המחלה, התמודדות עמה והחיים לצידה.
