כלב מי שמטפל בך: הכלבים הטיפוליים בשיבא

לאחד העובדים בבית החולים שיבא, קוראים, ובכן, שיבא. הוא לא בעל הלוק הכי סטנדרטי. יש לו אוזניים גדולות, הוא שעיר ברמה קיצונית, והוא גם מאוד אוהב ללקק. 

טוב, כפי שכבר אפשר להבין, שיבא הוא כלב. רועה אוסטרלי בן ארבע. אבל הוא אכן עובד מן המניין של המרכז הרפואי שיבא, ואפילו מתהדר בכרטיס עובד עם תמונה והכל. "אומנם הוא לא מחתים איתו שעות", אומרת עינת כרמלי, מנהלת מילבת-שיבא, פיזיותרפיסטית בהכשרתה, שמגדלת את שיבא בביתה ויוצאת איתו מדי יום לעבודה. "אבל הוא בהחלט רשאי להיכנס לחדרים המיועדים לצוות בלבד".

הכלב שיבא. תרומה משמעותית למטופל. צילום: נעמה פרנק-עזריאל

בעוד שבשנים האחרונות יותר ויותר בתי חולים, בעולם ובארץ,  התוודעו ליתרונות של כלבים טיפוליים, המרכז הרפואי שיבא הוא בית החולים היחיד בארץ שהכלבים הטיפוליים הם בבעלותו. "בדרך כלל מה שקורה במוסדות רפואיים זה שמביאים לטיפול כלבי שירות יחד עם כלבנים חיצוניים" ,  אומר פרופ' ישראל דודקביץ, מומחה לרפואה פיזיקלית ושיקום בתל השומר,  "שיבא לעומת זאת, נרכש כבר בהיותו גור על ידי בית החולים שלנו. הוא עובד ישירות עם צוות המטפלים של מחלקת השיקום, שעברו איתו הכשרה מיוחדת".

לדברי פרופ' דודקביץ, שבפן האישי הוא איש של כלבים שתמיד היה מודע ליתרונות העצומים שלהם, המחשבה לשלב כלבים בטיפולי השיקום,  הדהדה בראשו כבר שנים רבות. עם זאת, היה לו ברור שרגע לפני שבית החולים אכן רוכש כלב טיפולי משלו, עליהם לבצע פיילוט. "היה לנו חשוב להבין עד כמה העבודה עם כלב אכן אפקטיבית", הוא מסביר. "לא רצינו שזה יהיה רק 'חלק נחמד מהטיפול'. כדי לאשר זאת היה צורך לראות שאכן יש לכך תרומה משמעותית".

ואפשר להבין שכך היה?

"בהחלט. הפיילוט ארך שלושה חודשים במסגרתו הבאנו תחילה כלב טיפולי עם כלבן חיצוני. שביעות הרצון של המטופלים מהעבודה עם הכלב הייתה מדהימה. שמחנו לגלות שזה שיפר באופן ניכר את ההתמודדות של המטופלים עם הכאב. תהליך השיקום מתבסס הרבה פעמים על פעולות חוזרות אותן המטופל מבקש לעשות. בעבודה עם כלבים, במקום לבקש למשל מהמטופל לכופף ולפתוח את המרפק שוב ושוב, אנו  יכולים לבקש ממנו לשחק עם הכלב ולזרוק לו פעם אחר פעם כדור. אם לפני כן המטופלים היו נשברים מהפעולה של תנועת היד אחרי חמש דקות, בעבודה עם הכלב הם מחזיקים מעמד 45 דקות".

למה נוצר צורך לבית החולים לרכוש את הכלב?

"לעובדה שמוותרים על כלבן חיצוני יש משמעויות רבות: זה תורם רבות לאינטימיות הנדרשת בין המטפל למטופל, כי אין צורך להכניס לטיפול אדם נוסף. כמו כן, זה הופך את הטיפול ליותר אפקטיבי: במקום שהמטפל יאמר לכלבן מה הוא צריך שהכלב יעשה, המטפל מבקש זאת מהכלב ישירות. בכך  הוא יכול להתאים יותר את הכלב לטיפול הספציפי הנדרש, ללא שום תיווך או תלות בגורם חיצוני".

עובד מן המניין. הכלב שיבא. צילום: נעמה פרנק-עזריאל

עוד לפני שהגיח לאוויר העולם, שיבא כבר יועד להיות כלב שירות. הוא נולד במרכז להכשרת כלבי שירות בכפר תקווה שבקריית טבעון. "יש שם כלבים מגזעים שונים המותאמים למטרות שונות", אומר פרופ' דודקביץ. "אחרי שהסברנו מה בדיוק הצרכים שלנו: כלב פיזי בעל יכולת הסתגלות גבוהה – שיוכל להיות רגוע ופעלתני לחילופין -  שיבא, מגזע רועה אוסטרלי,  נמצא המתאים ביותר. כבר מהיותו גור הוא החל לעבור הכשרה במרכז וחשיפה הדרגתית אצלנו בבית החולים. כשהיה בן שמונה חודשים, אני וצוות המטפלים במחלקת השיקום, עברנו איתו קורס מסודר של מובילי כלבים. קצת אחרי שמלאו לו שנה, הוא עבר לרשות בית החולים באופן סופי".

מאחר ובכל זאת מדובר בחיית מחמד שזקוקה לבית יציב וחם, שיבא מתגורר כאמור בביתה של מנהלת "מילבת-שיבא", עינת כרמלי. "מעבר לכך שאני מאוד אוהבת כלבים, אני גרה יחסית קרוב לבית החולים ומגיעה מדי יום לעבודה", היא מסבירה מדוע זכתה בכבוד. "יש לשיבא לו"ז יומי מסודר עם חלוקת שעות. אני מגיעה איתו כל בוקר למשרד, והמטפלים לוקחים אותו ממני בהתאם למשמרות שלהם.  כמובן שכמו כל עובד, יש לו במהלך היום הפסקות מנוחה".

נראה לך שהוא נהנה מהעבודה?

"מאוד! שיבא מאוד מסופק מהעבודה שלו. זה כלב שמאוד אוהב לעזור לאנשים, וגם מאוד אוהב שמפנקים אותו ומתייחסים אליו. העבודה בבית החולים מאפשרת לו ליהנות מכל העולמות".

מה קורה אם נניח את חולה ואינך יכולה להגיע למשרד?

"זה אף פעם לא מנע משיבא להחסיר יום עבודה. במקרה כזה איש צוות אחר מבית החולים אוסף אותו ממני ומחזיר אותו בסוף היום. מה שכן, אם שיבא לא מרגיש טוב, כמו כל עובד, הוא מקבל ימי מחלה. לפעמים אני משאירה אותו בבית, או שהוא בא איתי לבית החולים אבל רק רובץ לו בכיף במשרד".

אחד המטפלים הקבועים שעובד לצד שיבא, הוא הפיזיותרפיסט חן נולמן ששמח גם הוא לשבח את הקולגה שלו ולהחמיא לו על יתרונתיו הרבים. "הדברים שאפשר לעשות עם שיבא הם עצומים", הוא אומר. "הכל תלוי במטרות שלך מול המטופל. למשל אם אני רוצה לעבוד עם המטופל על הליכה עצמאית ושיווי משקל, אז במקום לבקש מהמטופל לעמוד על פטריה, אומר לו לעמוד על הרצפה כששיבא יתהלך לו בין הרגליים. תרגיל אחר זה שאני אושיב את שיבא על מיטה גבוהה ואבקש מהמטופל לסרק אותו תוך כדי עמידה. שיבא למעשה משמש כגורם חיצוני שמסיח את הדעת ומגביר את המוטיבציה. בגלל שהמטופל מתרכז בכלב, הוא פחות עסוק בכאב ובקשיים שלו".

אם יש מטופלים שפוחדים מכלבים או כאלה שאינם אוהבים חיות?

"אף אחד לא כופה את הטיפול עם שיבא. אנחנו מגיעים איתו ומציעים זאת למטופלים, אבל ברור שאם יש כאלה שאינם מעוניינים, לא ניעזר בו. רק נדיר מאוד שזה קורה. בדרך כלל רוב המטופלים מבקשים עוד שעות טיפול איתו".

הכלב צ'רצ'יל. ותק של חצי שנה בשיקום הפסיכיאטרי. צילום: נעמה פרנק-עזריאל

שיבא הוא בהחלט כלב ייחודי, הן באופיו והן בנוף בית החולים, אבל הוא כבר לא הכלב הטיפולי היחיד בבעלות המרכז הרפואי שיבא. לאור ההצלחה האדירה שלו עם המטופלים, גוייס לשירותיו עובד נוסף על ארבע: צ'רצ'יל בן השנתיים וחצי, לברדור מעורב עם גולדן, שעובד באגף הפסיכיאטריה.

"גם צ'רצ'יל נולד והוכשר במרכז להכשרת כלבי שירות בכפר תקווה", אומר גל חרמוני, מטפל בפוטותרפיה, ואחד מהמטפלים הקבועים שעובדים לצד צ'רצ'יל אחרי שעבר איתו קורס הכשרה מיוחד. "רק שבניגוד למחלקת השיקום, הצרכים עבור האגף הפסיכיאטרי היו שונים: היה דרוש לנו כלב גדול מבחינה פיזית, רגוע, אמפטי ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה".

איך בדיוק מתבצע הטיפול עם כלב בתחום הנפשי?

"המטרה העיקרית של הכלב היא להפחית חרדה. מחקרים רבים הוכיחו שנוכחות בלבד של חיית מחמד בחדר , כבר מורידה את הדחק הנפשי. ובעזרת שלל פעולות שמבקשים מהמטופל לבצע עם הכלב, אנו מצליחים עוד יותר לצמצם את התחושה: החל מליטוף , סירוק, משחק. חלק גדול מהטופלים שלנו מתמודדים עם פוסט טראומה, ולכן, כשאנו מזהים שהם נכנסים למצוקה, אנו מבקשים מצ'רצ'יל להתרפק עליהם, לדחוף לעברם את האף. פעולות אלה מסיחות את הדעת: הן מפנות את תשומת הלב של המטופל לכלב במקום לחרדה. לחלק גדול מהמטופלים אנחנו גם נותנים להוביל את הכלב, לצוות עליו פקודות שונות, מה שמחזיר לעצמם את אלמנט השליטה ומעודד אותם לחזור לתפקוד".

מעניין.

"צ'רציל גם עוזר מאוד בכל מה שקשור לחרדה חברתית. כלב כידוע זה מגנט של תשומת לב. ברגע שמטופל מתהלך עם כלב, אנשים נעצרים, מבקשים ללטף את הכלב, שואלים שאלות. הכלב מהווה חוליה מקשרת שמאפשרת למטופל לשבור את הקרח".

בדומה לשיבא, גם צ'רצ'יל גדל בבית חם ואוהב. במקרה שלו זה אצל האחות מרי שעובדת במחלקת הפסיכיאטריה וגרה גם היא קרוב לבית החולים. מדי בוקר היא מביאה אותו למשרד הנקרא "המשרד של צ'רצ'יל" ומשם הוא יוצא ל"פגישותיו" השונות.  לפעמים הוא גם נפגש עם שיבא. 
"מאחר ואגף השיקום ואגף הפסיכיאטריה אינם סמוכים זה לזה, הם לא נפגשים הרבה", אומר פרופ' דודקביץ. "אבל כשזה קורה, הם מאוד ידידותיים זה לזה ומאוד שמחים לראות אחד את השני".  ומתברר, שבקרוב יצטרפו אליהם עוד כמה חברים מכשכשים חדשים. לדברי דודקביץ, בימים אלה ממש, כבר עובדים על הכשרת כלב טיפולי נוסף: "הפעם למחלקת ילדים".