מילבת: המקום שאליו פונים כדי למצוא פתרון

לפני שהתגייס ליחידה קרבית היה ד' גיטריסט חובב. כשהיחידה שלו נלחמה באחד המבצעים האחרונים, הוא נפצע קשה וידו נקטעה. אחרי שטופל והחלים הוא הגיע למילבת במרכז הרפואי שיבא עם בקשה אחת: הוא חולם לחזור לנגן בגיטרה. הפציעה של ד' הותירה את היד שאוחזת בגיטרה ומסמנת אקורדים שלמה, אבל היד שפורטת עם המפרט נקטעה.

הצוות במילבת נרתם למשימה: המומחים ניתחו את הפעילות של ד' כשהוא מנגן ואז בדקו מה היכולת שלו בכתף. כשהבינו שהכתף לא פעילה הם לא נכנעו. הם בנו זרוע מיוחדת, שמתחברת לדוושה. ד' לוחץ על הדוושה עם הרגל וכך מפעיל את הזרוע המלאכותית שפורטת על הגיטרה. ד' חזר לנגן.


מגשימים חלומות לכל אחד ואחת. מילבת

הכירו את מילבת, יחידה שמגשימה חלומות, העוסקת בטכנולוגיות לשיפור התפקוד ונמצאת במרכז הרפואי שיבא. "בצוות שלנו יש שלוש מרפאות בעיסוק, קלינאית תקשורת, תרפיסטית, מעצב מוצר ועוד כשמונים מתנדבים ממגוון רחב מאוד של יכולות", מספרת עינת כרמלי, מנהלת היחידה. "יש לנו מהנדסים, חשמלאים, תופרים, נגרים, כל תחום שאולי נזדקק לו כדי למצוא פתרון למטופלים".

המטופלים של מילבת מגיעים פעמים רבות בשל בעיה שאין לה פיתרון קיים. "למשל, פנתה אלינו אחות במחלקת שיקום וסיפרה לנו שאחד המטופלים, שיושב בכיסא גלגלים, רצה לקחת כוס קפה, וכיוון שהוא צריך את שתי ידיו כדי להניע את הכיסא, הוא הניח את הכוס בין הברכיים, הכוס נשפכה עליו והוא נכווה. זו בעיה נפוצה וזו בקשה מאוד בסיסית בעצם, הרי לכל עגלת תינוק אפשר להוסיף אביזר שיחזיק את הקפה ויקל על ההורים, אבל דווקא כאן, כשמעבר להקלה יש פה גם עניין בטיחותי של מניעת כוויות, לא היה פתרון".

ואיך מגיעים לפתרון?

"קודם כל מתחילים תהליך חשיבה ותכנון - איך אנחנו מייצרים מקום בכיסא הגלגלים שיתמוך בספל מבלי שיישפך, מבלי שיפריע לתנועת הכיסא, מבלי שיגדיל את רוחב הכיסא כדי שעדיין יוכל לעבור בדלתות בלי להתנגש במשקוף. אחת מיועצות הריפוי בעיסוק תבדוק את יכולות הניוד וההחזקה של המטופל הספציפי, כמו למשל, באיזו יד הוא מחזיק את הספל ואיך הוא מתנייע, והמידע הזה עובר ליועצים שאנחנו בוחרים מהמתנדבים שלנו, שיש ביניהם שבונים בעץ, או מפרזלים בברזל, כדי להחליט איזה חומר יהיה נכון כאן. הבעיה הזו היא לדוגמה בעיה שהרבה פעמים אם נפתור אותה לבן אדם אחד, הפתרון יהיה שמיש גם לעשרות מטופלים אחרים. אבל אנחנו נחושים למצוא פתרון לכל מי שפונה אלינו, גם לאדם שיש לו בעיה ייחודית שרלוונטית רק אליו".

מילבת פונה למטופלים בכל הגילאים, מילדות ועד גיל מבוגר, "החל מילדים וצעירים אחרי מחלות, תאונות או טראומות, וגם מבוגרים. הגיעה אלינו ילדה בת ארבע שזקוקה לחמצן באופן יומיומי. מסכת החמצן הסטנדרטית הייתה גדולה מדי לפנים שלה וכל הזמן לחצה ויצרה פצעים על האף והלחיים. בשיתוף פעולה בין היועצים שלנו לבין מרכז החדשנות בשיבא  ביצענו סריקת תלת-מימד של מבנה הפנים שלה ואז הדפסנו כמה דוגמאות בתלת-מימד. את הדוגמאות הללו שכללנו ושיפרנו עד שבסוף הגענו למוצר סופי, מודפס בסיליקון. עכשיו הילדה יכולה להיעזר בחמצן לאורך היום מבלי לגרום לפצעים בעור". 

יחידת מילבת פותרת גם בעיות שמתעוררות בתוך מחלקות המרכז הרפואי שיבא. "אנחנו יוצאים אל המחלקות", מספרת כרמלי. "אנחנו בודקים עם הצוות במחלקות איך אנחנו יכולים לעזור, לא רק למטופלים אלא גם לצוות. למשל במחלקת טיפול נמרץ יצרנו מערכת תקשורת בסיסית, לוח עם אותיות וצבעים, כיוון שיש שם הרבה מאוד מטופלים שבשלב האקוטי לא מסוגלים לדבר, אם זה בגלל בעיה רפואית ואם זה בגלל צינור הנשמה או הזנה. יצרנו לוח מספיק גדול עם אותיות מספיק ברורות ואפשרות לסמן אותן, כדי שהמטופל יוכל לתקשר עם הצוות. זה מקל על כולם כי אחרת זה לעמוד ולנסות לקרוא שפתיים, הליך שהוא מתסכל גם למטופל וגם לצוות". 
 
לפעמים הצוות הרפואי במחלקות פונה למילבת כשיש צורך בפתרון יצירתי כדי לסייע לחולים. "למשל, מטופל שוכב עם פצע לחץ באחת המחלקות הפנימיות, הוא חרדי ומבקש ליטול ידיים אבל הוא לא יכול לרדת מהמיטה. אז אנחנו יצרנו עבורו סוג של כיור נייד שמאפשר לו ליטול ידיים במיטה. מטופל כזה לא יגיע אלינו בסוף השיקום, בתקווה שהפצע שלו יחלים והוא יוכל לעמוד, ללכת ולהגיע לכיור, אבל בינתיים אנחנו לא רוצים למנוע ממנו את הפעילות היומית שלו".

מה הבקשה הכי נפוצה בין הפונים אליכם?

"כרגע הכי נפוץ זה אביזרים למטבח שמאפשרים שימוש ביד אחת. אנשים שיש להם שימוש ביד אחת ומאוד רוצים למזוג מקומקום, לחתוך סלט, לבשל בלי שהסיר יזוז. יש לנו קרש חיתוך שאנחנו מייצרים בעצמנו כדי שלא יזוז, או קולפן שמאפשר לאדם שרק יד אחת עובדת אצלו לקבע את הירק ולקלף אותו".

מטבע הדברים, ביחידה שעוסקת במציאת פתרונות, הצוות נתקל פעמים רבות בסיפורים מרגשים. "הגיע אלינו בחור עם סכיזופרניה, שהיה מאושפז חמש שנים במוסד. כבר הצליחו לייצב אותו עם תרופות והוא היה מוכן לעבור לגור מחוץ לבית החולים, אלא שהתרופות גרמו לו לרעד בידיים עד כדי כך שהוא לא היה מסוגל לאכול לבד, מה שהשאיר אותו מאושפז.

"המרפאה בעיסוק שלו פנתה אלינו, ושרונה, המרפאה בעיסוק שלנו, הזמינה אותה לבוא אלינו עם הבחור, ואמרה לה להביא איתם אוכל. הפתרון שהיא מצאה עבורו מאוד פשוט: צלחת שהוסיפו לה דופן גבוהה בצד אחד, שמאפשרת לו לגרוף עם הכף, ותוספת משקולת לכף שלו, שתייצב את הרעד. קרה דבר מדהים, בפעם הראשונה מזה שנים - הוא ישב ואכל אורז לבד, במשך עשר דקות רצופות. אחרי שבוע קיבלנו קופסת בונבוניירות עם פתק תודה - הבחור עבר למגורים מחוץ למוסד, אחרי חמש שנים של אשפוז".

מילבת הוא המרכז הגדול מסוגו במזרח התיכון שפונה לכל הגילאים ולכל סוגי המוגבלויות. "הדגש שלנו לא מה המוגבלות של האדם אלא דווקא על מה הוא כן יכול לעשות", אומרת כרמלי. "אנחנו מנצלים את היכולת של האדם בעל המוגבלות ומאפשרים לו תפקוד. אם אדם שיכול ללחוץ על מתג מאוד רוצה לשתות אבל לא יכול להחזיק את הכוס, אנחנו נייצר לו מתקן שמחזיק את הכוס ומקרב אותה לפה, וכשהוא ירצה לשתות הוא ילחץ על המתג, כך שהוא יפעיל וישלוט מתי הוא רוצה לשתות. אנחנו מאפשרים מידה של עצמאות, לפעמים בתפקודים הכי בסיסיים, אם זה לשתות מכוס, לנגב את עצמו בשירותים או ללבוש בעצמו חולצה. אנחנו כאן כדי לעזור".

ניתן להגיע למילבת באמצעות טופס 17 מקופות החולים או עם הפניה של משרד הביטחון, או בתשלום באופן פרטי. יש לקבוע פגישה מראש, וניתן גם לקבוע פגישת אונליין.

>> בחזרה לעמוד מילבת