שיקום פיזיותרפי לחולי פרקינסון
הטיפול הפיזיותרפי בפרקינסון מתמקד בשיפור הבעיות המוטוריות של החולים.
מחלת פרקינסון היא מחלה פרוגרסיבית המתבטאת במוות של תאי עצב מייצרי דופאמין (Dopamine) הממוקמים בחומר השחור (Substantia nigra) אשר בגזע המוח. לדופאמין תפקידים רבים במוח, ובהם העברת האותות בין גרעיני הבסיס שבמוח (Basal ganglia) למטרת בקרה על הביצוע של התנועה בגוף. בפרקינסון, המחסור בדופאמין או הפגיעה בקולטנים שלו, גורמים ליצירת פעולת שרירים בלתי תכליתית וחלקה.
הפגיעה במערכת התנועה גורמת לאיטיות בתנועה, לנוקשות שרירים, לרעד, לבעיות יציבה, להפרעות בהליכה, לשיווי משקל לקוי ולנטייה לנפילות, להפרעות בדיבור, לקשיים בבליעה ובלעיסה, להעדר הבעות פנים, לכאב והפרעות תחושה.
השליטה על תנועות הגוף משתבשת. תנועות שנתפסו כאוטומטיות ונעשו ללא מודעות, כבר לא מתפקדות כך. מנגד, קיימת דרישה קוגניטיבית מוגברת יותר כדי לשלוט על התנועות. חולי פרקינסון נדרשים להתמודד עם מעמסה קוגניטיבית רבה, כדי לבצע מטלה תנועתית או קוגניטיבית. כתוצאה מכך, חולי פרקינסון מתמודדים עם קשיים רבים בפעילויות היומיום הבסיסיות, כמו אכילה, רחצה, לבוש, גלגול במיטה, ובפעילויות יומיום מורכבות יותר הדורשות שימוש בכלים, כמו בישול או אפילו שימוש בטלפון.
מהן בעיות התנועה שאיתן מתמודדים חולי פרקינסון?
בעיות הליכה
ההליכה הפרקינסונית היא אופיינית וייחודית. ההליכה הופכת איטית יותר, הצעדים הופכים קצרים יותר, בעלי קצב מהיר ונגררים (Shuffling), הידיים אינן נעות, הגו והראש מקובעים. יכולות להיווצר תופעות של "קיפאון" (Freezing) – הפסקה פתאומית של ההליכה, חוסר היכולת לייצר צעדים יעילים כדי להתחיל בהליכה או מנגד קושי לעצור בהליכה. נוקשות הגוף וחוסר השליטה בשיווי המשקל גורמים גם לחוסר יכולת לבצע שינויים בצורת ההליכה, וחולי פרקינסון מתקשים ללכת על משטחים שונים ובתנאי סביבה שונים. ישנם קשיים בביצוע מטלות כפולות (Dual-task) במהלך הליכה, לדוגמה – קושי לדבר במהלך ההליכה.
בעיות יציבה
היציבה המוכרת ביותר בקרב חולי פרקינסון היא יציבה כפופה, עם כיפוף של הגו והתעגלות של הכתפיים לפנים. מלבד הכיפוף בגו, הכיפוף יכול להופיע גם בירכיים ובברכיים. מנח הראש מושפע מאוד מגב הכפוף, כאשר ייתכן שהצוואר גם יהיה כפוף עם מבט אל הקרקע או הצוואר יהיה בולט לפנים. חולי פרקינסון לעתים לא יתלוננו על יציבתם הכפופה עד שזאת תביא להפרעה בתנועה שלהם או בראייה. תיתכן החמרה בבעיית ההליכה ושיווי המשקל כתוצאה מהיציבה הלקויה, החמרה בבעיות נשימה בעקבות הגבלה בהתרחבות בית החזה ואוורור מופחת של הריאות, קשיים ביכולת ביצוע מאמצים ובעיות בדיבור.
בעיות שיווי משקל ונפילות
האינטגרציה התחושתית ממערכת הראייה, מערכת התחושה העמוקה והמערכת הוסטיבולרית פגועה בחולי פרקינסון. כתוצאה החולים מסתמכים יותר על מערכת הראייה כדי לשמור על שיווי משקל. ה"דרייב" התנועתי פגוע וגורם לאיטיות בתנועה ולהעדר תגובות הגנה להפרעות חיצוניות, כמו ביצוע צעד בלימה מהיר בעת התקלות במכשול. מגבלות מערכת השלד והשרירים כגון בעיות יציבה, ירידה בטווח התנועה של המפרקים ונוקשות השרירים מעלות את הסיכון לחוסר יציבות בשל צמצום גבולות היציבות. כלומר, האזור בו מרכז הכובד של הגוף יכול לנוע תוך כדי שמירה על שיווי משקל מבלי לשנות את מיקום הרגליים, כמו בהושטת יד ותפיסת חפץ בעמידה. הקיבוע של כל הגוף מקשה על ההליכה שתהיה חלקה ושוטפת, וגורם לקשיים בשמירה על שיווי משקל בשלבים שונים בהליכה, לדוגמה בזמן פניות וסיבובים.
כאב והפרעות תחושה
סוגי הכאב בפרקינסון יכולים להשתנות באיכותם ומיקומם. הכאב הנפוץ ביותר הוא כאב ממקור גרמי-שרירי, המורגש כתחושות כאב או התכווצויות בשרירים ובמפרקים. הכאב יכול להיות מוחמר עם נוקשות שרירים פרקינסונית וחוסר תנועה, ולהיות מוקל באמצעות תנועה. ייתכנו מצבים של כאב דיסטוני, כאב הנובע ממתח שרירי מוגבר, ומערב את הגפה הדיסטונית או הפנים והלוע הדיסטוניים. הכאב יכול להתגבר במצבים של הורדה במינון התרופתי (מצב Off), כגון דיסטוניה מוקדמת בבוקר, או דיסטוניה במצב השיא של הטיפול התרופתי (מצב On). תסמונת כאב נוספת היא כאב הנובע מדיסקינזיה, תנועות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות של איברי הגוף כתוצאה מעודף של דופאמין היכולות לגרום לכאבים ולהפריע לתפקוד. בנוסף, הכאב בפרקינסון יכול לנבוע גם ממקור עצבי, פריפרי או מרכזי.
בעיות בדיבור ובהבעות הפנים
רבים מחולי הפרקינסון מפתחים בעיות בדיבור כתוצאה מהפרעות בתנועתיות השרירים המשמשים לדיבור ולבליעה (שרירי הנשימה, שפתיים, לחיים, לשון ולסת). הם מדברים בקול קשה יותר להבנה משום שהוא איטי וחלש מהרגיל, ואצל חלקם הקול נעשה צרוד. עוצמת הקול יורדת כיוון שהחזה והסרעפת אינם מתרחבים במלואם כאשר האדם נושם פנימה, והחולה מתקשה לנשוף כמות גדולה של אוויר, כלומר לדחוס מספיק אוויר החוצה דרך קנה הנשימה כדי להרים את קולו. במקרים קשים הדיבור הופך ממש ללחישה.
בעיות התקשורת של המטופלים נובעות גם מחזות מונוטונית של הפנים. מלבד הפגיעה בהפקת הקול, הירידה בפעילות שרירי המימיקה (הבעה) אצל חולי פרקינסון גורמת גם להיעדר של הבעות פנים. כתוצאה, החולים מאבדים ערוץ תקשורת בלתי מילולי חשוב, דרכו ניתן ללמוד על רגשותיהם ומצב רוחם המשתנים.
איך מטפלים?
פעילות גופנית נמצאה מחקרית יעילה לחולי פרקינסון לשמירה על עצמאות תפקודית ועל מצב גופני תקין, אף כתחליף חלקי לטיפול התרופתי. מומלץ לבצע את הפעילות הגופנית באופן יומיומי, או לפחות 5-3 פעמים בשבוע. אופי הפעילות שונה מאדם לאדם, ורצוי להתאים את תוכנית התרגול למצבו המיוחד של כל חולה. ישנם חולים שיזדקקו לפיזיותרפיסט לצורך הדרכה וליווי הפעילות הגופנית אשר ניתן לבצע בבית או במסגרת שיקומית מתאימה.
הטיפול הפיזיותרפי לחולי פרקינסון מתמקד באימון השליטה המוטורית של הגפיים והגוף, הרפיית נוקשות השרירים ומציאת תבניות תנועה שיעזרו למטופל להתגבר על קשיים בתנועה ובתפקוד. הטיפול כולל תרגילי גמישות ומתיחות של רקמות רכות, תרגילים לשיפור היציבה ושיווי המשקל, תרגילים לחיזוק השרירים ותרגול מטלות פונקציונליות, תרגילי נשימה להגדלת תנועתיות בית החזה, תרגילים לשיפור יכולת ההליכה (למשל, אימון הליכה בתנאי שטח שונים - מסילה נעה, מדרון, מדרגות, מכשולים) ובמקצבים שונים (צעדים גדולים, שינויי כיוון), ושימוש בעזרים חיצוניים כמו כדורים, מקלות, חבלים ומוזיקה, כדי לתרגל תזמון נכון של התנועה, קצב, שטף, דיוק וקשר עין-יד.
פיזיותרפיסט אחראי ביחידה לשיקום פרקינסון והפרעות תנועה: יובל לויתן (MScPT).
