מהי הפרעת תנועה ספסטית וכיצד מטפלים?

מהי הפרעת תנועה ספסטית?

הפרעות תנועה עשויות להיות תסמין נוירולוגי של מחלות ופגיעות במערכת העצבים המרכזית, כגון שבץ מוחי, פגיעת ראש מחבלה (טראומה), פגיעות בחוט השדרה, טרשת נפוצה ושיתוק מוחין. פעמים רבות מצבים אלו פוגעים במערכת הפירמידלית וכך גורמים להפרעת תנועה ספסטית – שמתבטאת בחולשה של שרירי הגפיים, הגו ולעתים הצוואר ובמתח שרירי גבוה שיכול לפגוע בטווח תנועת הגפיים. היא עלולה לגרום לכאבים ומגבלות, לפגוע בניידות, בתפקוד היומיומי, בעצמאות ובאיכות החיים. ללא טיפול, היא יכולה לגרום לאובדן תנועה של האזור המעורב.

המערכת הפירמידלית היא חלק במערכת העצבים המרכזית ששולט בתנועות שרירי הגפיים והגו ומאפשר תנועה רצונית מודעת, מווסתת ומבוקרת. היא מורכבת מתאי עצב בקליפת המוח (קורטקס) אשר ממוקמים באזור המוטורי (תנועתי). פגיעה במערכת זו תגרום לליקויי תנועה ברמות חומרה שונות, החל מחוסר תנועה מוחלט של גפה/ גפיים ועד תנועה לא מבוקרת ומווסתת (למשל כזאת שחוזרת על עצמה באופן סטריאוטיפי-תבניתי-רפלקסיבי).  

מהם הביטויים של הפרעת תנועה ספסטית שמצריכים טיפול?

חולשת שרירים וליקוי בתכנון תנועה (עד כדי היעדרה).  

טונוס מוגבר (ספסטיות): כאשר המערכת הפירמידלית נפגעת, מסלולים מוחיים אחרים ותאי עצב מוטוריים בחוט השדרה לוקחים פיקוד על הפעלת שרירים, וכך בקרתם נפגעת ונוצרת עוררות יתר של ההחזרים (הרפלקסים) שלהם. כך הם מתחילים להתכווץ באופן בלתי נשלט בתגובה להפעלתם, ותנועתם הופכת אטית, כבדה ומאומצת. בפגיעה קשה במערכת הפירמידלית – תנועת הגפה עלולה להיפגע לחלוטין.

מגבלת טווחים במפרקים (Contracture): חולשת שרירים, טונוס מוגבר שלהם והיעדר תנועה בגפיים עשויים לגרום לשינויים מבניים בשריר, ברקמות הרכות ו/או במפרקים. שינויים אלו מצמצמים את טווח התנועה של המפרקים ואף עלולים לפגוע בו לחלוטין.

תנועות ותגובות בלתי נשלטות:

קלונוס: כיווץ קצר וחוזרני של השריר בתגובה למתיחה מתמשכת שלו. תופעה זו מופיעה בעיקר בקרסול; כיפופו כלפי מעלה גורם לקלונוס וכך עשוי להפריע בעיקר להליכה/ ישיבה.

ספזם: תנועה חוזרת של קבוצת שרירים הפועלים לכיוון כיפוף או יישור כללי של הגפה.  

התכווצות משותפת ((Co-contraction: כיווץ בו-זמני של שרירים המתנגדים זה לכיוון פעולתו של זה, כך שהפקת תנועה תקינה אינה מתאפשרת.

תנועות נלוות (Associated reactions): תופעה שמתרחשת כאשר תנועה באזור בריא גורמת לתנועה לא רצונית באזור הפגוע.

מהן מטרות הטיפול בהפרעת תנועה ספסטית?

• הפחתת הכאבים ואי הנוחות.
• הפחתת תנועות בלתי נשלטות.
• הגברת טווחי תנועה במפרקים ושיפור התפקוד התנועתי והיומיומי (פעולות כגון רחצה, לבוש, אכילה והיגיינה אישית) ופעולות מורכבות יותר כגון עמידה, מעברים והליכה.
• לאפשר השמת סד ליד או לרגל.

כיצד מטפלים?

טיפול אופטימלי בהפרעת תנועה ספסטית משלב תרופות ושיקום (פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק), זאת בהתאם לחומרת הספסטיות (על פני כמה שרירים היא מפושטת) ומטרות התוכנית הטיפולית. שינויים מבניים במערכת שריר-שלד, ברקמות הרכות ו/או במפרקים מופנים לטיפול אורתופדי במרפאת כף יד או במרפאת כף רגל וקרסול.

טיפול תרופתי: בעת ספסטיות מפושטת ניתן לשקול מתן תרופה דרך הפה אשר מטרתה להשפיע על כלל השרירים המעורבים. בעת ספסטיות מפושטת לאחר פגיעות חוט השדרה/ פגיעות מוחיות קשות ייתכן ניסיון הזלפה של בקלופן (תרופה מרפה שרירים) ישירות לחוט השדרה. אם הספסטיות מופחתת כך, תינתן המלצה להשתלה של משאבה קבועה להזלפת בקלופן לחוט השדרה.

במקרי ספסטיות אחרים הבחירה תהיה הזרקה מקומית של בוטוקס או פנול להרפיית השרירים. זאת בהנחיית אולטרסאונד המאפשר הזרקה מדויקת לשריר הרצוי. לעתים יתווסף לכך מתן תרופה דרך הפה.

טיפול שיקומי (פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק): מטרתו של טיפול זה, המהותי להפרעת תנועה ספסטית, היא להוביל לתפקוד מקסימלי של האיבר הפגוע ולשפר שליטה מוטורית, כוח ותפקוד כללי. הוא כולל תרגול אינטנסיבי, הדרכה למטופל ולמשפחה ומכשור שיקומי מתקדם, ולעתים ניתן מרחוק Telerehabilitation)).